אלי אלעזרא

[PhilIV]

אלי אלעזרא - לעבוד הספר "אגדת פוקר"

אני מרשה לעצמי להניח, שמרבית קהילת הפוקר הישראלית לאו דווקא טרחה להתעניין באופן מעמיק במיוחד בסיפור חייו המרתק של אלי אלעזרא.
בתקופה שתוכניות פוקר כמו :
Poker After Dark ( "פוקר בעלטה" – תוכנית פוקר מצוינת שסקרה את כל הידיים מפורמט של טורניר sit&go או משחק קש שש ידיים – 6 max) , אך בייחוד היי סטייקס פוקר ( High Stakes Poker - משחקי קש בסכומים גבוהים מאוד, כאשר הסמול בליינד והביג בליינד הם לפחות 200$-400$ , ובדרך כלל אף יותר ) זכו לעדנה בזכות ספונסרים בדמות PokerStars וFullTilt , תשומת הלב התמקדה בתותחים הצעירים כמו תום דוואן , אנטוניו אספנדיארי וכמובן התותחים הגדולים כמו פטריק אנטוניוס ופיל איווי.

מעטים האנשים שיכולים להתהדר בתואר Regs (מלשון Regulars – כלומר "סדיר" , "שחקן קבוע במשחקי קש/טורניר, אשר רמתו הכללית גבוהה בדר"כ משחקנים מזדמנים שמשחקים באותם השולחנות) בשולחנות ההיי סטייקס בווגאס, אך אלי אלעזרא שלנו הוא אחד מהם.
אלי הוא לא סתם בחור ישראלי שנסע במקרה לאלסקה, ואז בזכות צירוף מקרים נדיר הצליח, ונשאב לפוקר. זה אולי הגרסה הפשטנית והמאוד לא מדויקת שאנשים שמעו.
ראשית, אלי גדל כנער בשכונת בקעה בירושלים, שכונה שנכבשה במלחמת העצמאות ב48, שכונה מוכת פשע בלב בתים ערביים שננטשו במלחמה. את החיבה ואת "הנטייה להימורים" הוא ינק מהרגליו של אביו שעבד בדואר :"אבא היה מקבל את המשכורת שלו והולך לשחק. לפעמים היה חוזר מרוקן. את אמא זה הוציא מדעתה. לילה אחד, זה היה יום המשכורת. הוא איחר לחזור. יצאתי לחפש אותו, ידעתי לאן ללכת. הייתי קטן בן 12-13. מצאתי אותו בזולה חשוכה, אפופת עשן. עמדתי מולו, התחננתי שיחזור הביתה. אני זוכר שהצצתי פנימה, ומבעד לדמעות בעיניים שלי ידעתי שמה שאני רואה הוא רע, שזה אסור, שזה מה שאמא שלי שונאת, שזה המקור לכל המתחים בבית. אבל ראיתי גם איך כל זה נראה מנקודת המבט של אבא שלי – הז'טונים הצבעוניים, הקלפים וערמות המזומנים על השולחנות עם הלבד הירוק. זה נראה כמו לונה פארק למבוגרים." ( עמ' 45 אגדת פוקר – סיפורו של אלוף עולם בפוקר).

אלי גדל בבית תומך , אבל לא התערבו לו בחיים ודחפו אותו ל"מצוינות אקדמית". הרצון לנצח ולהיות WINNER הגיח מתוך אלי עצמו :
"אני תחרותי מהיום שבו אני זוכר את עצמי. בוער לי להיות הכי טוב, להיות ראשון. ככה ניגשתי למשחקי כדור בשכונה וזה מה שליווה אותי לאורך כל חיי עד למשחק ההיי סטייקס בבוביס' רום, לאס וגאס. אף אחד לא נטע בי את זה, אף אחד לא הדגיש באוזני כמה זה חשוב להצטיין, להצליח, לנצח. זה בא מתוכי" (עמ' 47, אגדת פוקר – סיפורו של אלוף עולם בפוקר)
אלי אכן הצטיין בכדורסל וכבר בתור נער הפגין כוח רצון אדיר כשנשאר לאימוני קליעות אחרי שהחברים שלו חתכו הבייתה. יש לו עד היום גביע על זה (עם שיבוש השם שלו).
את הניסיונות הראשונים במשחקי קלפים לא רכש רק מצפייה בסתר באביו אלא גם עם עבריינים מועדים במגרש הרוסים. צ'קט ו5 קארד סטאד ) גרסה די פרימיטיבית של פוקר , בו שחקן מקבל קלף אחד הפוך וקלף אחד חשוף, ויש רצף הימורים כמו בהולד'ם כאשר אחרי כל רצף הימורים , מי שממשיך בקופה מקבל קלף אחד חשוף נוסף , עד שמצב שבו יש לשחקן 4 קלפים חשופים ורק קלף אחד הפוך ולא ידוע לאחרים). כבר בתחילת דרכו, הייתה לאלי חיבה לאקשן כאשר במשחקים שהשתתף, היו מוותרים על כל הקלפים הנמוכים מ-9 כדי ליצור ידיים חזקות יותר.

בקלות יתרה, יכול היה להידרדר לחיי הפשע, ומשובת הנעורים שלו הייתה נועזת במיוחד :
כדי לבקר חבר בטירונות, הוא וחבר שלו גנבו מכונית, ואלי עשה תאונה כמעט קטלנית כאשר התנגש בעמוד וזה הסתיים רק בצלקת לא עמוקה בזרוע ימין.
אלי גדל בבית ערכי ורצה לתרום למדינה. עוד לפני הגיוס היה מתאמן כמו מטורף והיה בכושר גופני מדהים. למרות התיק במשטרה על גניבת המכונית והשיבוץ לבסיס חצרים, אלי לא וויתר , ועשה את המוות למפקדים, עד שגויס בתחילה כנהג לסיירת גולני.
4 חודשים המתין עד לשעת הכושר להצליח במבחני המיון ועד חצי שנה התלמדות בטירונות בסיירת. אלי הפך להיות מדריך בבה"ד 1 ואז מדריך טירונים בגדוד גולני.
אלי גויס למלחמת לבנון הראשונה ועבר רגעים לא קלים שעצבו אותו למשך חייו, ניצל באורח נס ממש כשהחליף נגמ"ש, כאשר הנגמ"ש שלו עלה באש מפגיעת נ"ט וכולם בו נהרגו.
לקראת סוף שירותו הצבאי , היה נוסע מהלוויה להלוויה ומנחם הורים שכולים, לא לפני שעזר לגבש את המחלקה שלו , שרבים ממנה נספו במלחמת לבנון. אחרי ארבע שנים של שירות מסור ורגל מקובעת בגבס, אלי היה צריך להחליט על המשך דרכו.

אלי לא תכנן לעזוב את ישראל ולהשתקע באלסקה. הוא נסע לשם בהחלטה די ספונטנית אחרי שהחליט שהוא חייב כמה חודשים לנקות את הראש מצלקות המלחמה לפני שהוא חוזר לצבא. הוא הגיע לשם אחרי שבוע נופש באמסטררדם, פריז ולונדון. הוא נסע לשם גם לחסוך. באותן שנים בישראל של תחילת שנות ה-80, כמה כבר ילד בן 22 שרק זה עתה השתחרר יכול היה לייצר. אלסקה לא חיכתה לאלי אלעזרא אליה נסע עם חברו הטוב, דייב פחימה.
בתחילת דרכו במקום שאלי מתאר כקרוב לסוף העולם שמאלה, אלי ודייב עבדו בניקיון במועדון ספורט והיו מנקים את הבריכה ובשאר הזמן היו מכייפים שם, כאשר בעל העסק לא ידע על מעלליהם, "עד שנתפסו". אחר כך ניסו את מזלם בצביעת בתים ונפלו על נוכל שלא שילם להם.

תקועים ללא כסף וללא תעסוקה, אלי התגלגל כמו בסיפורי האגדות אל מפעל דגים ועבד מסביב לשעון עד שחסך 25,000$ , סכום בדיוני לגבר צעיר באותם הימים, אבל זה לא הולך ברגל, לנקות דגים במשך 16 שעות ביום. רק אנשים עם כוח התמדה ורצון מרשימים שורדים, ואלו התכונות שמלוות את אלי גם בקריירת הפוקר שלו.
עם הכסף שעשה, אלי החליט להמשיך לראות עולם ונסע ליפן (לאלי יש אחות אקדמאית מצטיינת שגרה שם), הונג קונג ומשם המשיך לבורמה ולהודו חצי שנה, ועל הדרך הכיר בחורות למכביר.
כששמע על עוד חבר יקר ומצטיין שנפל בלבנון אלי חישב מסלול מחדש והחליט שאל השכול בארץ הוא אינו מעוניין לחזור. אחרי תכנון לבקר שבוע בפיליפינים, בחולות הזהב של בורקאי, שהפכו לבסוף לשלושה חודשים, חזר אלי אל אנקורג' אלסקה הקפואה.
במהלך קורס לשיפור אנגלית כשהוא ממתין שוב לעונת הדיג, המרצה , חוזר בתשובה נוצרי עם יחס אוהד לישראלים, שידך לו עבודה אצל חבר שלו ממש בקצה העולם – קצביו אלסקה



ושם באמת השתנו חייו של אלי. מחיר נסיעה קבוע (FIX PRICE) והכריזמה והחן של אלי שמלווים אותו בכל חייו הנחילו לו הצלחה לא מבוטלת. 3$ על כל נסיעה במקום שאנשים לא מחזיקים פרייבט וצריכים את שירותיו גם בחזור מהפאב ב2 בלילה. אבל ההצלחה הייתה לא רק עסקית, אלי שהיה פרפר לא קטן, הכיר את בחירת לבו הראשונה אורורה (אורות הקוטב הצפוני)



האסקימוסית התאהבה אהבה במבט ראשון בטמפרמנט והדם חם של אלי.
אל אלסקה הקפואה הגיע מי שעתיד להיות השותף העסקי של אלי ועמוד התווך שלו בכל אשר פנה : פיני , בעלה של אחותו, פנינה. פיני שכנה את אחותו של אלי להגר לאלסקה בעקבות אלי.
בתחילה היו יריבים עסקיים מרים במונית, אבל אז החוש העסקי והפלפל הישראלי שבער בהם שכנע אותם לשתף פעולה ומאז הם לא הסתכלו יותר לאחור. הם הותירו אבק לנהגים האחרים והגיעו לחסכון בדיוני של 500$ ליום.
ייתכן וכלל לא היינו כלל שומעים את השם אלי אלעזרא אלמלא אותם ימים במגרש הרוסים של צ'יקט וסטאד 5 קלפים, אבל אלי גילה מחדש את שראה במחוזות ילדותו ואצל אביו.
חמורים אסקימוסים שמארגנים מרתונים בסופי שבוע וזורקים כספים בדיוניים. באותם משחקים אלי נחשף לראשונה לTexas Hold'em , אבל הבתוליות לא מנעה ממנו לגרוף מיריביו סכומים שגם בימים המוצלחים בעסקי המוניות, לא היה מדמיין לגרוף. אלי מעיד על עצמו שלא היה שחקן דגול. אף רחוק מזה, אבל קצת הגיון בריא, סבלנות וחוכמת רחוב שצבר בחייו הרבים וגם אופיו הלוחמני, אפשרו לו בנקל לנצח את הפוקר של אותם הימים – אנחנו מדברים על חמש עשרה שנה לפני הפוקר בום של כריס מונימייקר ! אנשים לא ידעו ולא היה להם מושג איך לשחק פוקר , על כל גרסאותיו, בצורה ראויה.
ההתחבטות אם לחזור לארץ, לעבוד אולי ביחידה לאבטחת אישים התאדו. אלי החליט שעם כל האהבה והציונות שבו, את עתיד אשתו והילד הראשון שנולד לאורורה (כשאלי רק בן 25) הוא לא יוכל להבטיח במחוזות ציון.
פיני ואלי לא הסתפקו במשחקי הפוקר ובעסקי המוניות, אפילו שאלי כבר צבר הון של 100,000$ - סכום גבוה מאוד באותם הימים שהערך של ה$ היה שווה כפליים מהיום. אלסקה הייתה מקום שהסופר המקומי היה נסגר ב6 בערב. ההיגיון העסקי היה פשוט מאוד. אלי ופיני רכשו מכולת קטנה והעמיסו בה מוצרים במחיר קמעוני של יום, ואילו אחרי שש בערב, היו גובים כפול על אותם המוצרים שבצהריים יכולת לקנות אותם בחצי המחיר. מעין סוג של AM-PM ראשון מסוגו באותה קצביו שכוחת אל. הם גם בחרו שם מוצלח במיוחד למקום – "משהו קטן".
הם שיחקו אותה בענק והעסק הפך להצלחה מסחררת עד שכבר לא היה לפיני ולאלי טעם להחזיק במונית יותר. הם התרכזו רק במכולת הענקית שלהם.
הבעיה היחידה הייתה שאלסקה הייתה מעט קודר לגדל בו ילדים, מי רוצה לחיות במקום שאתה לא יכול להסתובב בחוץ בלילה מבלי לההפך לשלגון.

"אחרי עשרים חודשים בארצות הברית, נמאס לו מאלסקה לגמרי. הוא לקח את פנינה והילדים לטיול בארצות הברית. בשנתיים הראשונות שלו באמריקה, הוא כמעט לא יצא מאלסקה. לא ניו-יורק, לא לוס אנג'לס, לא מפלי הניאגרה ולא הגרנד קניון. התוכנית שלו הייתה פשוטה : טיול בחופי המערבי , קצת לאס וגאס, חזרה לישראל. בדיוק שנתיים מהיום שבו פנינה הגיעה. תקופת הזמן הייתה קריטית בשביל להשיג מעמד של תושב חוזר, שמקנה לך אפשרויות רבות.
הנחיתה של פיני בווגאס לא הייתה רכה במיוחד. הם הגיעו ביום שישי. זה היה יום עמוס בעיר, והם לא מצאו חדרים. תוך כדי שוטטות ראו חנות צילום שמפתחת תמונות תוך שעה. החליטו להשאיר שם את הפילם מהטיול, ולחזור לאסוף את התמונות אחרי שימצאו מלון. נאמר להם שהמעבדה סגורה, התמונות יהיו מוכנות רק למחרת, מחיר הפיתוח 39 סנט לתמונה קטנה ו-49 סנט לתמונה גדולה. פנינה שומעת את המחיר ואומרת בעברית : "וואו גנבים".
בעל החנות, אדם מבוגר, אומר לה בעברית, "למה גנבים" ? פנינה נלחצת. " (עמ' 77-78, אגדת פוקר – סיפורו של אלוף עולם בפוקר)

פיני לא היה זקוק להרבה בשביל לשכנע את אלי להצטרף אליו לאמריקה האמתית ולהעמיד לסיכון את ההון הרב שצברו יחדיו במקום חדש לחלוטין:
"לא הייתי זקוק ליותר משנייה להחליט, כששמעתי את פיני מספר על הזדמנות עסקית מבטיחה בלאס וגאס. מעבר לשאיפה להתפתח בעסקים, מדובר גם בהזדמנות להתקרב עד מרחק נגיעה מהדחף המודחק שתמיד הסתתר אצלי, לאנדרלין מהסוג שווגאס ומשחקי הקלפים שלה יודעים לספק יותר טוב מכל מקום אחר בעולם. מכרנו את העסק באלסקה, ויום למחרת הייתי על מטוס לווגאס." (עמ' 79, אגדת פוקר – סיפורו של אלוף עולם בפוקר)
(מתוך הספר אגדת פוקר)


כדאי לדעת את ההמשך, על העליות והירידות בווגאס וכיצד שילב אלי בין העסקים וחיי המשפחה, על חייו האהבה שלו ועל היחסים המורכבים והבלתי נתפסים עם המשחק שכולנו אוהבים תצרכו לקרוא בעצמכם בספר המרתק והקולח הזה.
אלי שיחק עם הטובים ביותר ולא חשש מהם, אך הוא תמיד משתדל להישאר מאופק , ענייני, ביקורתי והגון כלפי עצמו ואחרים. אלי לא מייפה את הפוקר ששיחק, לא משנה את היסטוריית הידיים והטעויות שלו, וטורח להסביר לא מעט על הדליפות שלו ושל אחרים ולא חוסך בטיפים לשחקנים מתחילים ומתחילים פחות. אלי הוא באמת גאווה ישראלית.
בהמשך הספר תוכלו לדעת ממי אלי שאב השראה, על אונליין פוקר ומה קרה שם עם פולטילט ופוקרסארס ביום שישי השחור ההוא. מתן קרקוב שהוא שחקן ענק בפני עצמו ויואב רונאל עשו עבודה מופלאה.


ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות